פסק-דין בתיק עפ"ת 48510-09-12

פתח-דבר:

1.         לפניי ערעור על החלטות בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתנו ביום 17/06/12 וביום 09/09/12 (להלן: " ההחלטות").

2.         הבקשות הוגשו עקב זאת שביום 25/03/12, הרשיע בית משפט קמא את המערער בהיעדרו בעבירה של נהיגת רכב מבלי שחגר חגורת בטיחות.

3.         בית משפט קמא דחה את בקשות המערער לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר ועקב כך הוגש הערעור שבפניי.

ההליך בבית משפט קמא:

4.         המערער הובא לדין בגין כך שביום 07/09/11 נהג ברכב בכביש 70 ונסע לכיוון העמקים כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות ובכך ביצע עבירה בניגוד לתקנה 83ב' (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

5.         בגין העבירה שיוחסה למערער קבוע קנס כברירת משפט בסך 250 ש"ח. המערער ביקש להישפט על יסוד הטענה כי הוא חגר חגורת בטיחות.

6.         הדיון נקבע ליום 25/03/12, אך המערער לא התייצב לדיון זה. מתברר כי הוא פנה לבא כוחו מספר ימים לפני המועד הקבוע (ביום 21/03/12 חתם על ייפוי כוח) ולכן הוגשה בקשה לדחיית הדיון בנימוק שהמועד שבו נקבע הדיון, הינו יום המנוחה של עורך הדין, אך בקשה זו, ככל הנראה, לא הובאה בפני המותב שדן בתיק העיקרי. משלא התייצב המערער ובא כוחו לדיון, בימ"ש קמא דן אותו בהעדרו.

7.         המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, אך בית משפט קמא החליט ביום 17/06/12 לדחות את הבקשה, כשהוא קובע בהחלטתו :

"משלא דחה בית המשפט את מועד הדיון היה על הנאשם להתייצב לדיון. משלא התייצב, נשפט בהיעדרו. בית המשפט לא מוצא כל סיבה לבטל את פסק הדין...".

8.         המערער שב והגיש בקשה חוזרת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר אליה צורף תצהיר והועלו טענות לגוף העניין. בית משפט קמא דחה ביום 09/09/12 את הבקשה תוך שהוא קובע:

"זו היא בקשה שנייה באותו עניין. אין הבדל מהותי בין בקשה זו לבקשה הקודמת. הבקשה נדחית. בקשה נוספת באותו עניין תחויב בהוצאות..".  

9.         כאמור, הערעור מופנה כנגד ההחלטות הנ"ל.

טענות הצדדים:

10.        בא כוח המערער חזר וטען כי הדיון היה קבוע ביום מנוחתו ולכן ביקש דחייה. לדעתו, בית משפט קמא טעה משלא התחשב בעובדה זו ועקב זאת המערער הורשע ונידון בהעדרו, למרות שביקש לקבל את יומו בבית המשפט.

11.        עוד טען בא כוח המערער כי דחיית הבקשות והשארת התוצאה המשפטית מבלי לברר את הגרסאות הסותרות של השוטר מחד גיסא ושל המערער מאידך גיסא, עלולה לגרום לעיוות דין ממשי.

12.        בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

13.        לדעת המשיבה, היה על המערער לעקוב אחרי בקשת הדחייה ומשהדיון לא נדחה היה עליו להתייצב ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

14.        עוד טען בא כוח המשיבה כי המערער לא כפר בתגובתו לרישום הדו"ח, בעובדות שנטענו כנגדו, אלא ביקש מהשוטר להתחשב בו ולהימנע מרישום דו"ח כי צבר "ניקוד רב ברשות הרישוי".